החלטה בתיק בש"א 172743/06

סכסוך בין שותפים במקרקעין הוא זה הניצב כרקע להליכים שבפניי, הליכים המצויים אך בחיתוליהם. במסגרת ההליכים, תבע המבקש את המשיבים. האחרונים לא נותרו חייבים. הם השיבו בתובענה משלהם נגד המבקש. כל אחת מן התובענות שימשה אכסניה לבקשות לסעדים זמניים. אכן, התובענות הוגשו זה לא מכבר, אך אחריתן - מי ישורנה. יש לקוות כי הצדדים ישכילו להימנע מהמשך ההליכים וינקטו את הצעד הנראה (בעיניי) ראוי ומתבקש: הליך פירוק השיתוף במקרקעין באמצעות חלוקה בעין (בין אם בדרך של הסכם ובין אם על פי צו של בית המשפט). לא כיחדתי מן הצדדים את דעתי זו במהלך הדיונים. לא היססתי מהבעתה באוזניהם, שמא יתעשתו. ברם, משלא צלח הדבר בידיי, אין מנוס מן ההכרעה בבקשה לסעד הזמני אשר המבקש עותר לו. עם זאת, לא אבדה תקוותי כי הצדדים ישקלו פעם נוספת את עמדתם; ואם יבואו לכלל הכרה כי עדיף שיפורק השיתוף במקרקעין, הרי שיחסכו מעצמם התדיינויות ארוכות והוצאות מיותרות, אך יוסיפו לעצמם שנות חיים. תחת שיפרנסו כעסים וילבו מתיחויות, מוטב שימקדו עצמם בעיקר. ומשאמרתי את שאמרתי, בחינת דברים היוצאים מן הלב, אפנה לדיון והכרעה בסכסוך שבפניי.

דבר הבקשה

המבקש עותר לסעד מניעתי זמני שיאסור על המשיבים או מי מהם את הכניסה למחצית המזרחית של חלקה 21 בגוש (שומה) 6921, רחוב מונטיפיורי 19 תל אביב (להלן: הנכס), מן הטעם שחלק זה של הנכס מצוי בחזקתו הייחודית של המבקש מכוח הסכם שיתוף במקרקעין (שקיבל תוקף של פסק דין) שנרשם בפנקס השטרות המתנהל בלשכת רישום המקרקעין.

בנוסף, עתר המבקש לאסור על המשיבים להשמיע איומים ו/או הטרדות ו/או מצגי שווא בכל עניין הקשור לחלקו של המבקש במקרקעין, אלא שהעיון בסיכומיו מלמד על נטישת סעד זמני זה.

רקע עובדתי

1.         המבקש הוא בעליה של מחצית מזכויות הבעלות בנכס. המחצית האחרת רשומה על שם ה"ה ביירלס וקגנסקי. מחצית זו כפופה להערת אזהרה לטובת המשיב 1. הנכס הוא בית משותף בן שתי קומות. הוא כולל תשע דירות, חדר מדרגות, גג וחצר. במרכז החצר ניצבה חומה ועליה גדר.

2.         בין הבעלים הרשומים נוהלו הליכי פירוק שיתוף בת"א (ת"א) 17467/74. במסגרת ההליכים, הושג הסכם פשרה (נספח ב' לבקשה. להלן: הסכם הפשרה) שקיבל תוקף של פסק דין. הסכם הפשרה עסק בחלוקת השימוש בנכס. בעיקרם של דברים, הוענקה למבקש זכות השימוש הייחודית והבלעדית במחציתו המזרחית של הנכס (המסומנת א' בתשריט המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה); שותפותיו קיבלו זכות שימוש ייחודית ובלעדית במחצית המערבית של הנכס (המסומנת ב' בתשריט המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה). הסכם הפשרה קבע כי יינתן לו תוקף של פסק דין אשר יירשם בלשכת רישום המקרקעין כהערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן: חוק המקרקעין) ואכן כך היה (ראו נסח הרישום הנ"ל).

3.         ביום 17.2.92, התקשר המבקש בהסכם עם מבטחים בע"מ, בעליה של חלקה 20 בגוש 6921, הצמודה לצידו המזרחי של הנכס. הסכם זה עסק בהסדרת שביל גישה משותף למעבר וחניית מכוניות. באופן זה, נתאפשרה החניית מכוניות במחצית המזרחית של הנכס, המסורה לחזקתו הבלעדית של המבקש, כמו גם בחלקה הצמודה השייכת למבטחים.

4.         בחודש יולי 2006, רכש המשיב 1 (בנו של המשיב 2) את זכויותיהן של שותפותיו של המבקש, ה"ה ביירלס וקגנסקי (נספח א לתגובה). המשיב 2 ניסה לעניין את המבקש בפיתוח הנכס, לרבות שיפוץ הבית והוספת קומות.

5.         המשיבים טענו כי המו"מ שנוהל עם המבקש הבשיל לכדי הסכם המסדיר את השיפוץ ואת החזקתה של החצר במשותף (ולא בנפרד כפי שהיה לפי הסכם הפשרה). הסכם (נטען) זה נחתם ביום 2.8.06 (נספח ג' לתגובה) ומאותה עת ואילך, החלו המשיבים נוקטים צעדים להוצאת ההסכם אל הפועל, לרבות הסרת הגדר בחצר.

6.         המבקש הודה בכך שהמשיב 2 שוחח איתו על פיתוח משותף של הנכס, אך כפר מכל וכל בקיומו של הסכם כלשהו בין בעלי הדין. הוא אף כפר בחתימתו על ההסכם הנטען.

7.         אין חולק על כך שהמשיבים הרסו את הגדר שעל חומת הבטון שבחצר הנכס. המבקש ניסה להשיב את המצב לקדמותו, אך אנשי מקצוע שהביא - סולקו מן המקום על ידי המשיב 2. זאת ועוד: המשיבים אף נכנסו למחצית המזרחית של חצר הנכס, המצוייה בשימושו הייחודי של המבקש. עקב פעולות אלה, הגיש המבקש את בקשתו לסעדים הזמניים.

הדיון בבקשה

8.         עם הגשת הבקשה, ביום 7.9.06, קבעתיה לדיון במעמד הצדדים ליום 12.9.06. ביום הדיון, הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה והמבקש הגיש תצהיר ובו התייחסות לאמור בתגובה. במהלך הדיון, התעוררה מחלוקת אודות המועד בו נהרסה הגדר. המבקש טען כי האירוע היה ביום 3.9.06 ואילו מגרסת המשיב 2 ניתן היה ללמוד כי הדבר בוצע עוד ביום 3.8.06. המבקש ביקש להעיד בנושא זה את הגב' דינה שמר, העובדת בסמוך לנכס. הגב' שמר אכן נחקרה ובמהלך החקירה, הודה ב"כ המשיבים בכך שהריסת הגדר הייתה ביום 1.9.06 (עמ' 4 שורה 10). נוכח ההסכמה על מועד ההריסה, הופסקה חקירת הגב' שמר.

9.         כזכור, אחת מן המחלוקות הייתה בשאלה אם נכרת הסכם בין המבקש לבין המשיב 2, ביום 2.8.06. נוכח כפירת המבקש בחתימתו על ההסכם, הסכימו הפרקליטים על מינוי מומחה לזיהוי כתבי-יד מטעם בית המשפט. המומחה הוסמך לבדוק אם המבקש חתם על ההסכם האמור. בהחלטתי, מיניתי את מר יונתן נפתלי לשמש מומחה. דא עקא, המומחה הודיעני, ביום 18.9.06, כי ייצג בעבר את יריבו של שותפו של המשיב 2. על כן, סבר המומחה שיש להחליפו. ואכן, ביום 20.9.06, מיניתי את הגב' חלד תחתיו, אך נסתבר ביום 12.10.06 כי אין היא מעוניינת במינוי במיוחד נוכח קוצר הזמן שנקצב להגשת חוות הדעת. בהחלטתי מיום 15.10.06, מיניתי, בהסכמת הצדדים, את מר א' בצלאלי לשמש מומחה.

10.    המומחה מר בצלאלי הגיש את חוות דעתו מיום 21.12.06. דעתו הייתה כי אינו יכול להגיע לכלל מסקנה ברורה בכיוון מסויים. חוות הדעת כוללת הסבר אשר הוביל את המומחה לגיבוש עמדתו המקצועית. משמעות הדברים היא, מבחינת המומחה, כי קיים "תיקו ראייתי".

11.    לאחר הגשת חוות הדעת קויימו שתי ישיבות. במסגרת הישיבה הראשונה, הציע ב"כ המשיבים כי יינקטו הליכי גישור. על מנת לאפשר למבקש לשקול את ההצעה, נדחה הדיון במספר ימים. משלא גובש כל הסדר, נחקרו בישיבה הנדחית המבקש והמשיב 2 על תצהיריהם.

12.    כאן המקום לציין כי במהלך הדיון הראשון, שקויים ביום 12.9.06, הוריתי כי המשיבים לא ייכנסו למחצית המזרחית של החלקה. עם זאת, הרשיתי לדיירי דירות הקרקע וכן בדירה העורפית בצידו המערבי של הנכס, לעבור דרך המחצית המזרחית של החלקה. היתר זה ניתן על מנת לאפשר לדיירים האמורים לעבור למקרקעיהם דרך גרם מדרגות אשר ניצב בסמוך לגדר הבטון שחצתה את חצר החלקה לשני חלקים (ראו התצלום מש/1). ביום 25.10.06, הגיש המבקש בקשה לביטול היתר המעבר לדיירי המשיבים דרך המחצית המזרחית של החלקה. טעמה של בקשה זו, נעוץ היה בכך שהמשיבים הרסו את המדרגות האמורות והקימו אחרות תחתן, בשטחם. זאת ועוד: נסתבר כי המשיבים או מי מטעמם העבירו כלי רכב וכן מכולה לפינוי אשפה, דרך המחצית המזרחית של החלקה. בכך, הפרו, לפי הטענה, המשיבים את ההחלטה מיום 12.9.06.

לאחר הגשת הבקשה, נעתרתי לה ביום 26.10.06, תוך שהוריתי על ביטול ההרשאה למאן דהוא לשהות במחצית המזרחית של החלקה, וזאת - עד לדיון במעמד הצדדים. הדיון נועד ליום 5.11.06 אך הוא נדחה, לבקשת המשיבים ליום 15.11.06 ולאחר מכן, ליום 12.12.06. בדיון זה הותרתי את ההחלטה מיום 26.10.06 בעינה, תוך שאמרתי:

"אין חולק על כך שעל פי ההחלטה מיום 12.9.06 הותר לדיירים המתגוררים בדירות הקרקע ובקומה א' לעבור דרך המחצית המזרחית של החלקה. אין גם חולק כי לא רק הדיירים עברו דרך החלקה, אלא גם הועברה מכולה אחת (נספח ב' לתגובה מ-11.12.06), ובכך הופר הצו שניתן ביום 12.9.06. נוכח הפרתו, ניתנה ביום 26.10.06 ההחלטה האוסרת על הדיירים לעבור דרך המחצית המזרחית של החלקה. אין מקום להתיר עתה את המעבר.